<h1>שו"ת הרשב"א מיוחסות סימן קנ"ב</h1>
<h2>דף טו.</h2>
ולענין המבשל בשבת דרבי מאיר מתיר בשוגג אפילו בו ביום וכן מורה רב לתלמידוי. וכתב מר דלמאן דפסק הכי צריך לומר דליכא מוקצה בעצים, דאם איתא ע"כ אסור לאכול ביומו דהוה ליה דבר שיש לו מתירין. ואני אומר כי בעצים ודאי איכא משום מוקצה כשאר מוקצין דעלמא, ועלייהו אשמעינן תנא דהלכה כרבי יהודה ביום טוב דסתם כוותיה דתנן אין מבקעים עצים מן הקורות [ביצה ב' ע"ב], דאילו לרבי שמעון אין בהם משום מוקצה. [ומ"מ אין התבשיל נאסר מחמת העצים, לא מבעיא בשבת דקיי"ל כר"ש דאין בהם משום מוקצה] (ו)אלא אפילו ביום טוב דקיימא לן כרבי יהודה, אם בשל בעצים מוקצים כעצים שנתבקעו בו ביום מן הקורות שנשתברו ביום טוב, מסתברא שאין אוסרין התבשיל עד הערב אלא מותר מיד. חדא שהרי זה כמי שנתערבו העצים בשאין מינן. ואפילו תמצא לומר כיון דאי אפשר לבשל בלא אש ועצים הויא להו כמים ומלח בעיסה, מכל מקום הא ליכא איסורא בעינא דהא מקלא קלי, כדאמר [שם ד' ע"ב] בעצים שנשרו מן הדקל לתנור ביום טוב. ועוד אין האיסור בעין ועדיף טפי מעצים שנשרו לתנור דהוו (כעין מתירין) [בעין ומתירין] גופן אבל הכא אין מתירין גופן אלא הנאתן, ואפילו הוו אסורים עצים שנשרו לתוך התנור, כאן היה לנו להתיר, שאין אומר' במה שאין בו גוף האיסור אלא הנאתו בלבד דבר שיש לו מתירין, דאותו דבר בעצמו שהיה לו מתירין איננו דאין אנו מתירין אותו. ואם תמצא לומר שיש שבח עצים בתבשיל, לא נאמר זה אלא באיסורי הנאה אבל בעלמא לא אשכחן.
ומה שאמרת שאומר לך דעתי אי בשוגג (פי' המבשל בשבת) מותר אפילו בדבר שאין ראוי לכוס [או בדבר שראוי לכוס] דוקא. אם למעשה אתה שואלני, אני דעתי נוטה כמי שפסק כר' יהודה. וכן פסק רב אחאי ז"ל [פ' שלח שאילתא קכ"ח] והרב בעל הלכות גדולות ז"ל וכן הרמב"ן ז"ל, ואפילו רב [דמורי להו לתלמידיה כרבי מאיר כי] דריש בפרקא כר' יהודה דריש מפני עמי הארץ, וכל שכן עכשיו דנפישי עמי הארץ טובא. ועוד יש לי ראיות אחרות לפסוק כמותו ודלא כרבי מאיר, דבדאורייתא קנסינן שוגג אטו מזיד. ואם להלכה אתה שואלני ואליבא דר' מאיר, משמע דר' מאיר אף כשאינו [ראוי] לכוס שרי, דהמבשל סתם קתני, [ואי] משום מוקצה אפשר דלר' שמעון דלית ליה מוקצה דקיימא לן כוותיה בשבת [שבת קנ"ז ע"א], אף כשאין ראוי לכוס אין מוקצה לדידן, (דלא) [דהא] פסקינן כוותיה (ככולהו) [בכולהו] לבר ממוקצה מחמת איסור כגון נר דדחייה בידים, הא בכל שלא דחהו בידים לית לן מוקצה לבד מיתד של מחרישה וחביריו דאית בהו מחמת חסרון כיס.
וגוי שאפה הפת לעצמו בשבת או שבשל ביצים או דגים לעצמו שאמרת, דלפי מה שאמרתי דאמירה לגוי קלה (וכי) [להכי] גזרינן ואסרינן לערב בכדי שיעשו, גם אלו אסורים לישראל בשבת גזירה שמא יאמר לו. [ו]מה שהתירו מקצת רבני צרפת דגים מלוחים קטנים שבשלה השפחה לעצמה, ואמרו שהרב אכל מהם שעשאום כנר וכבש [שבת קכ"ב ע"א]. משום שבכל אלו יש טורח גדול, (שהנר פעמים שצריך להוציאו מן הרעפים, ופעמים שצריך להדליק האש שממנו מדליק את הנר) [שהנה פעמים שצריך להדליק האש שממנו מדליק את הנר ופעמים שצריך להוציאו מן הרעפים], ואף באלו יזכר הישראל וימנע מלומר לו, אבל בהבאת פירות ובתלישתן שהיא מלאכה לשעתה אסרו. ויש אוסרים אף באלו ובכל שנעשה בו מלאכה דאורייתא על ידי הגוי אם (אי) אפשר לגזור בו משום שמא ירבה בשבילו, מה שאין כן בנר וכבש דנר לאחד ונר למאה כבש לאחד כבש למאה. ודברים אלו עתיקים יארך בענין לפי הראיות והחקירה בהן ואתה תבור אוכל מתוך הפסולת. ומכל מקום ביצים ודגים שבשלן גוי ואפילו בשל בחול, אסורים משום בשולי גוים, אלא אם כן דגים קטנים מלוחים. וכל שכן גוי או גויה עבד ושפחה של ישראל, אם בשלו בשר או דברים שאין נאכלים כשהן חיים ושראויין לעלות על שלחן מלכים שאסורים לישראל משום בישולי גוים, (דאפשר) [דאפילו] בעבדו ושפחתו אסרו לפי דעתי, וכבר כתבתי זה בראיות בסוף בית מועד בס"ד.
